אין מקום לאהבה/ יוכי רפפורט, מעריב

פרץ – "ואהבת לרעך גם אם הוא לא כמוך"
מאת יוכי רפפורט, מנכל"ית נשות הכותל

רפי פרץ הוא אמנם שר חינוך זמני, אך אני מזמינה אותו לחזור אל ספסל הלימודים וללמוד את המסר הבסיסי והחשוב מכל – "ואהבת לרעך כמוך". אל תהפוך אותו לכמוך, תכבד באשר הוא או היא.
מה שנחשב בעבר חריג ושמור לפלגים חרדיים קיצוניים, מביא פרץ ללב הקונצנזוס. הוא יוצא כנגד כל מה שנתפס כ"אחר", כשבידיו הכלים והמעמד לחנך את כלל ילדי ישראל. המסר החינוכי הוא שנאה, פחד מהשונה, בעלות ושליטה אשר לא משאירה מקום לדעה או זהות אחרת.
לפני כשבועיים בראש חודש תמוז, הצטרף פרץ לתפילת ראש חודש תמוז עם מרכז ליב"ה בכותל, אשר הגיעו להפריע לתפילתנו במטרה לדחוק אותנו החוצה מהכותל. מטרים ספורים ממקום עמידתו שר החינוך, קבוצה גדולה של בני ישיבה תקפו את התומכים שלנו. האלימות לא עוררה בו אף תגובה במסר על סובלנות, חינוך לקבלה או התנהגות מכבדת בכותל. להפך, אפשר לשער, שלו יכל לעשות זאת היה בועט אותנו משם בעצמו. המחשבה על נשים מתפללות כדרכן בכותל הוא בלתי נתפס בעיניו ובעיני מפלגתו, והם יעשו כל שבידיהם למחוק את ה"אחרות" הזאת שמופיעה במרחב המשותף. השונות שלנו כנשים שמתעטפות בטלית, מניחות תפילין וקוראות בתורה היא כל כך דחויה בעיניו עד כדי העלמת עין מוחלטת מאלימות כנגדנו.
לטענתו הוא הגיע לתפילה "תמימה", כאשר ב"מקרה" באותו זמן קיימנו את תפילתנו הקבועה, באותו יום ואותה שעה זה 30 שנה. זהו אותו המקום בו לפני 2000 שנה נחרב בית המקדש בשל שנאת חינם. לא סתם המילה חינם נמצאת שם – השנאה הייתה לשווא, בלי סיבה ובלי שהדבר תרם לאף אחד. שנאה מהשונה, מהקבוצה היריבה לכאורה.
רק לפני ימים ספורים התריע פרץ בישיבת הממשלה על התבוללות יהודי ארה"ב והשווה אותה לשואה. באותה נשימה שהוא מסרב לקבל אותנו, הוא ממאן לפתוח את עצמו ל"אחרות" היהודית על מגוון הביטויים שלה כאן ומעבר לים. לו רק היה תומך בכך שכל יהודי ויהודיה ירגישו בבית בכותל, אולי הדברים היו נראים אחרת. חיזוק הזיקה עם מדינת ישראל תלויה בקבלה של השונה בגווני היהדות.
בחיבור ישיר לדברים האלה הביע פרץ תמיכה ואמונה ביעילותם של טיפולי המרה. הוא בעד להמיר על דעתו כל מי שלא חושב כמוהו ולא פוסח על אף הזדמנות לבטל את השונה. אולי הרב פרץ פיספס את השיעור בו לימדו על "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". כבוד פירושו זהות, ערכים, אמונה וגם נטייה מינית. הרב ודאי מאמין בדוגמא אישית, אך איזה מין דוגמה הוא נותן כאשר קורא לבצע טיפולי המרה בקהילה הגאה?
כולנו מודאוגות ומודאגים מה יהיה על ילדינו במערכות החינוך. אם בעבר קבלה ואהבת האחר נחשבו נושאים חשובים ומובילים בתכנית הלימודים, אפשר להסיק מדבריו בימים האחרונים שמערכת החינוך תהפוך בקרוב לשטיפת מוח תעמולתית, וכפייה של מחשבה דתית לאומנית על כלל תלמידי ישראל.

דילוג לתוכן