גם אני בתוך הסטטיסטיקה הגרועה. בעצם, איך לא? הרי הסטטיסטיקה מדברת על אחת מאחת.
אני מדברת על אלימות והטרדה בגלל שאני אישה. חברותי ואני מוטרדות ומאוימות כל חודש מחדש כבר 29 שנים בגלל שאנחנו נשים.
אנחנו לא שותקות, אנחנו פונות לעזרה, והתגובה? התעלמות הפגנתית ומבט מזלזל. "אתן מביאות את זה על עצמכן" הם אומרים, "תהיינה שקטות, תצייתו לחוקים ולמנהגים שמדירים ומפלים נשים ואז אף אחד לא יקלל, ירק או ידחוף אותכן" הם מצדיקים.
ההטרדות האלו הן לא ההטרדות ה"מסורתיות". לא הערות כמו "מותק, אחלה רגליים", שליחת ידיים וכו'. ולמרות זאת זה קשה ומשאיר צלקות שמצטברות. אני מדברת על החוויה הקשה שחברותי ואני מנשות הכותל, חוות כל חודש במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, בכותל המערבי.
בתור מנכ"לית ארגון נשות הכותל, אני מגיעה לתפילה בכל ראש חודש. מרגע כניסתי למתחם מתחילות נעיצות העיניים לעבר מה שאני לובשת; האם אני מחביאה ספר תורה מתחת לחולצה שלי? מתחת למכנס הצמוד?
זה ממשיך בדרכי אל עזרת הנשים, ואז במהלך התפילה; שמות הגנאי שצועקים לכיווני, הערות על הלבוש ובעיקר על כך שאני "מעזה" ללבוש טלית. החלק הזה מסתיים רק כשאני יוצאת מהמתחם ועולה על אוטובוס חזרה הביתה. וכל הזמן אני חרדה לשאר החברות, לשלומן הגופני והנפשי. מה זה עושה להן כל חודש לעבור את האלימות המילולית ופיזית. רק ביום שישי האחרון, ראש חודש חשוון אחת מחברות הצוות חזרה למשרד עם חבורה כחולה גדולה על היד.
הכל על רקע היותנו נשים. בעולם ובמקום בו גברים חושבים שיש להם מונופול. יש משהו כל כך מקומם בכך שהגברים האלה שם לוקחים לעצמם את הזכות הזו, מרשים לעצמם להחליט עבורי, עבור כולנו כיצד מותר לנו להתפלל (עם טלית בשקט ובכלל מה "צנוע" ומה לא? מי שם אותם במקום בו הם ממציאים, מחליטים ואוכפים עלינו הנשים "חוקי צניעות" – לא אני ולא אתן.
גם נשים שאינן נוהגות להתפלל בכותל חייבות להתקומם על האלימות הגלויה הקשה נגד נשים שמתרחשת שם כל חודש נגד נשות הכותל. בנוסף, אסור להתעלם מכפיה ואלימות סמויה יום-יומית במקום. ואם את לא מאמינה לי, בבקשה, נסי לסרב ל"שמאטס" שהאחראית שמה עלייך כשאת נכנסת לעזרת הנשים עם כתף או מרפק חשוף. שהרי יש רבנים שהחליטו על הגוף שלך, בגלל מה שזה עושה לראש שלהם. אני כבר מזמן לא מרגישה בנוח או בטוחה במקום שאמור לאחד את העם היהודי כולו.
בעבר עצרו אותי כמה פעמים בטענה ל"הפרת שלום הציבור ולסדר הציבורי". מה עשיתי? האם השתוללתי וזרקתי כיסאות? לא. מה כן עשיתי? התפללתי לשלום מדינת ישראל בישראל. לא הסכמתי לתכתיבי ה"צניעות" שאוכפים שם והתמרדתי נגד הזכות של גברים להשתיק אותי במהלך התפילה כיוון שהם לא רוצים לשמוע קול של אישה שמא דעתם תוסח .
לא רק לביתי אני דואגת, אלא לכל אישה שמגיעה לכותל וחווה את הטראומה המשפילה של הדרה, השתקה וכיסוי אברי גופה השונים בצעיפי הקרן למורשת הכותל. וכמובן שאני דואגת מאוד לקבוצת נשות הכותל שחוות כל חודש אלימות ואיום.
מטרידים יקרים: יש מחיצה של שבעה מטר בין עזרת הגברים והנשים, אל תביטו מעליה והטלית שלי לא תטריד את מנוחתכם. תתעמקו בתפילה שלכם ולא בשלי ואל תשתיקו אותי, תדאגו למחשבות שלכם כשאתם רואים את המרפק שלי ואל תכסו אותי. ויותר מכל, אם אתם חושבים שהבריונות תנצח- אתם לא מכירים אותנו.