שמי רעיה אבן-דוד ואני מתפללת עם נשות הכותל באופן קבוע כבר שנה. בחודשים האחרונים, נתנו לי להוביל את התפילה בקריאת הלל, כבוד גדול בעיניי שכן נשות הכותל זה מניין נשים מכל הזרמים – ואני כרפורמית מרגישה טוב מאד עם עצמי כשמאפשרים לי להוביל תפילה עם קבוצה כל-כך מגוונת של אנשים, או נכון לומר – נשים.בראש חודש ניסן, הייתי שליחת ציבור בהלל ושם נקלעתי לסיטואציה לא נעימה. השוטר התורן שאמור היה לשמור עלינו הן מפני הגברים הצועקים ומקללים בעזרת הגברים והן מפני הנשים הזועמות ומאיימות מתוך עזרת הנשים – הפנה את רוב מאמציו דווקא בלהשתיק אותנו ובמיוחד אותי. התעלמתי מבקשותיו שאנמיך את קולי למרות שכל פעם שניגש אליי, ליבי פעם בקצב יותר מהר ותשומת ליבי בתפילה הוסחה. אינני מאמינה שלנשים אין זכות להתפלל בקול, מספיק אני מתפשרת כשאינני יכולה להתעטף בטלית שלי כראוי (אני לובשת אותה כמו צעיף אחרי הברכה), להתפלל במניין שוויוני מעורב כמו שאני רגילה, או לקרוא בתורה כמו ששאר הגברים עושים בכותל.לאחר ההפרעה השלישית של השוטר בתפילותיי, הבנות שהתפללו עמי יצרו מסביבי גוש הגנה ובמקום להיות בשורה הראשונה ממש מול עיניי השוטר, סובבו אותי מכל עבר ותמכו בי על לסיום התפילה.עם סיום ההלל, עמדנו לצאת כולם יחד לקשת רובינזון על מנת לקרוא בתורה, כאשר כמה מהמתפללות עמי עצרו אותי ואמרו לי שהן חוששות שהשוטר מחפש אותי ועומד לעצור אותי ברגע שנצא מעזרת הנשים. נכנסתי לפאניקה ועשיתי את כל מה שאמרו לי הבנות, ויצאנו אחרונות מהכותל בהליכה מהירה לכיוון הכותל השוויוני. אני לא מבינה למה זה נגד החוק להתפלל בקול רם בכותל, ואם זה אכן נגד החוק, למה השוטר נטפל אלי ולא לגברים שצרחו בקול קולם – הרבה יותר פרובוקטיבי ומרעיש ממני. אני התפללתי מהלב, עם עיניים סגורות, לא להכעיס, לא לפגוע חס וחלילה – רק לברך את בואו של חודש ניסן עם נשים וחברות שמאמינות כמוני בזכותנו להתפלל כקבוצה מאורגנת בכותל המערבי.בעזרת השם מדינת ישראל תשכיל לאפשר חופש דת במהרה בימינו, שכן חג הפסח קרב ובא ואני רוצה לצאת כבר מהעבדות הזו של השתקת נשים ודחיקתן לשולי החברה, לחירות אמיתית של שוויון בין המינים ושיתוף פעולה בין הזרמים ביהדות.
חג שמח,רעיה אבן-דוד