תִתְחָדשיּ: ראש חודש אדר [א' ו-ב']
חודש אדר ומשמעויותיו: חודש אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש האחרון בשנה המתחילה בחודש ניסן. כמו שמות החודשים העבריים האחרים, מקור השם בבבל שבה 'אדר' הוא שם של אל וקרוב הן למלה האכדית Adura – ומשמעות המילה היא "גורן"– שבו מכינים את הגורנים לתקופת הקציר המתקרבת. ואולי המשמעות דווקא היא "הדר" – שכן בחודש הזה נופי ארץ ישראל מלאי הדר ופריחה!
בתנ"ך מופיע השם גם כשם פרטי: "וַיִּהְיוּ בָנִים, לְבָלַע–אַדָּר וְגֵרָא, וַאֲבִיהוּד" (דברי הימים א ח', ג'), וכיום משמש השם מחדש כשם ישראלי-שורשי הן לבנים והן לבנות.
המזל של החודש: מזלו של חודש אדר הוא מזל דגים מכיוון שבתקופה זו הדגים פרים ורבים באופן מיוחד. במסורת הדגים הינם סמל לברכה, שכן הדגים מכוסים מן העין במים, ואין עין רעה שולטת בהם שהרי "ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין". זהו מזל של ברכה והצלחה. כל המזלות נקראו בלשון יחיד חוץ ממזל חודש זה שניקרא בלשון רבים: דגים – רמז לשני אדרים. שאין לאדר שני מזל בפני עצמו כי מזל של אדר ראשון הריהו גם לאדר שני. ועוד על תכונותיהם של "דגים" – אינם עוצמים עיניהם אף פעם כך בחודש אדר נתבונן במציאות ב"עיניים פקוחות".
גם ישראל נמשלו לדגים : כשם שהדגים חייהם במים, ישראל חייהם בתורה שנמשלה למים המחיים את הנפש "ואין מים אלא תורה". זאת ועוד, חודש אדר על שם האידר, השדרה של הדג שמחזיקה ומאספת את כל עוצמתו של הגוף. דגים קשור לחודש אדר, כמזל האחרון מגלה את כלל הכוחות שהופיעו לפניו ומוציא אותם לפועל. בחודש זה קיימת מודעות חזקה לקבל שליטה על כל הכוחות המתגלים במשך השנה- שזהו החודש האחרון לשנה (ניסן=ראשון לחודשים). מזל דגים מוקף באנרגיה חיובית של המים ומוגן על ידי השפע והמזל הטוב של כוכב צדק (לפי הקבלה).
על עיבור השנה וחודש אדר א' ו-ב':
השנה העברית כוללת חודשי לבנה שלמים, אך צריכה להיות תואמת את שנת החמה, ושחודש ניסן בה יצא באביב. "שנת חמה" היא משך הזמן שאורכת הקפה שלמה של כדור הארץ את השמש, והיא מכונה גם שנה טרופית. אורכה של שנת החמה הוא כ-365.242189 ימים. בשנת חמה, לפיכך, לא נכנסים מספר חודשי לבנה שלמים, וגם לא מספר יממות שלם. בשנה נדרש תנאי של אורך במספר ימים שלמים, ובשנה העברית – גם של חודשי לבנה שלמים, ומכאן – הצורך בלוח שנה בו אורך השנה אינו קבוע.
בשנה העברית הרגילה יש 12 חודשים (שנה פשוטה), אך אחת לשנתיים-שלוש חלה שנה מעוברת – שנה בת 13 חודשים. הכינוי "שנה מעוברת" הוא מטאפורה לאישה מעוברת, כלומר אישה בהיריון. קביעת השנים המעוברות מכונה "עיבור השנה". העיבור הוא, למעשה, הכפלתו של חודש אדר לאדר א' ואדר ב'.
עיבור השנה נעשה משום ששנת החמה ארוכה בכ-11 ימים מ-12 חודשי לבנה שלמים. אילו כללה השנה העברית 12 מחזורי ירח בלבד, כמו בלוח השנה השרעי (האסלאמי), היה חג הפסח "נודד" מהאביב לעבר החורף, ומהחורף לכיוון הסתיו וכן הלאה. הסיבה לכך היא כי מועד עונות השנה תלוי במיקומו יחסית לשמש – כלומר בשנת החמה בלבד. הציווי בתורה דורש כי פסח יחול בחודש האביב: "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך". כדי למנוע את נדידת חג הפסח, קובעים שנה בת 13 חודשים עבור כל פעם שהפער מצטבר לכדי מחזור ירח שלם, ובכך "להחזיר" את חודש ניסן לאביב האסטרונומי.